Alumah icon 3

מה הסיפור?

אז היי, שלום (:
כיף שאתם פה.

אני אלומה, בת 22. עד עכשיו הייתי מגדירה את עצמי כצלמת, זה העיסוק העיקרי שלי,
אבל נראה לי שאני אמורה עכשיו לחשוב על עוד טייטל,

איך קוראים למי שמכורה ליצירה ורוצה להדביק בזה את כולם?
עוד לא מצאתי את המילים.

אני מהקלישאות המעצבנות האלה שאומרות״מאז ומתמיד יצרתי״.

זה התחיל ממכירה של צמידים בבית ספר, קצת אחרי מצאתי את עצמי יושבת בהפסקות וסורגת, המשיך לרקמה ולתפירה, אח״כ גם קצת קרמיקה בחוג ביישוב, ולאט לאט הכנסתי עוד תחומים לאוסף, חננה כזו שאוהבת ללמוד.

אף פעם לא הייתי אמנית עם פילוסופיה. גם היום אני לא מסתובבת בעולם עם מעוף משוגע ואני לא מרגישה שהראש אצלי שחושב אחרת,
קשה לי להגדיר את עצמי אמנית, קל לי יותר להגיד שאני פשוט יוצרת.
יש
לי אהבה גדולה לעשייה, אסתטיקה, דיוק, ובעיקר אני אוהבת ליצור בעצמי את העולם שמסביבי.
כלים, בגדים, צעיפים, כל מה שיש בו תהליך ותוצר שימושי.

לפני שנתיים השתחררתי מהצבא עם הרבה תשוקה לעשייה חדשה
בניתי את עסק הצילום שלי בצורה יותר מבוססת, וקצת לפני שהחלטתי ללכת על לימודים אקדמיים, ביטלתי הכל, והחלטתי שזו תהיה שנה של התנסות בתחומים חדשים.
את שנת ההתנסות סיימתי לא מזמן, במהלכה נולד לי עסק חדש, אלומהמלאכת יד.

אני עוד לא יודעת בדיוק מה יכנס תחת הקטגוריה הזו.
לא יודעת אם סופסוף אשחרר החוצה יצירות שעשיתי בעצמי, לא יודעת אם אמשיך לאקדמיה והכל יזוז הצידה,
לא יודעת אם אתפתח בכלל לכיוון של קרמיקה, של תפירה, או שאמצא שיגעון חדש.

אז עד שאחליט, רציתי להעביר עד אליכם את החוויה שלי, מול הנול עם מלא חוטים מסביב, או מלאה בבוץ של חימר, מכינה צלחות.
אולי יצירה היא כבר חלק מהיומיום שלכם, ואולי הכל חדש ולא מוכר
ככה או ככה, כל מלאכה פותחת עולם חדש, גם בידע ובהתנסות, אבל בעיקר בחוויה עמוק בפנים.

אני אוהבת להגיד שהאוכל תמיד טעים יותר בקערה שהכנתי לבד,
וצעיף הופך לנעים יותר כשעובדים עליו כמה עשרות שעות,

וכל מה שרציתי בכלל
זה שתרגישו את כל זה גם בעצמכם 🧡